מחוויות מפתח לנקודות מפנה- מה תרומתן להתפתחות האישית והמקצועית שלנו , והאם ניתן "לייצר" כאלה?

חלק א'

מהן חוויות מפתח?

היינו קבוצה של חמישה חברים שהלכו יחד לאורך תקופת התיכון ואחריה: נורית, לימור, רוני, יקי ואני. למדנו יחד, טיילנו יחד, והיינו חברים של ממש. נורית למדה בבית הספר התיכון במגמת פיזיקה וכימיה, ולנו ולה היה ברור שהיא תהיה מדענית. רצה ה"גורל" ונורית מוצאת עצמה לומדת גאוגרפיה ופסיכולוגיה. לאחר סיום לימודיה עבדה תקופת מה כמתכננת ערים במשרד הבינוי והשיכון, ומשם, במעבר חד עברה לעסוק בבימוי ובהפקת סרטי משפחות תיעודיים. לימור, שהייתה אלופה בכימיה ורצתה ללמוד הנדסת מזון, החלה ללמוד ביולוגיה, סיימה את החוג לכלכלה ולבסוף הפכה למנהלת בכירה בבנק, עד שפרשה והחלה לעבוד בפיתוח ודקורציה של אריחי קיר. רוני, שהיה מעולה בהיסטוריה, עובד כיום כראש צוות פיתוח בחברת מחשבים. יקי ואני נחשבנו למופרעים ביותר, יקי עזב את בית הספר ואני הייתי עם 14 שליליים בתעודה בכיתה י' וידיעה ברורה שאני בדרך לעוף משם. את כיתה י"ב יקי סיים בבית ספר אקסטרני, בצבא עבר קורס טיס, והיום הוא קברניט באל-על. ואני – שהמורה ללשון אמרה עליי כי אין טעם שאכנס לכיתה, שהרי ממילא לא יצא ממני כלום – סיימתי תואר שני בהצטיינות ודוקטורט בהצלחה יתרה. עליזה, התלמידה המצטיינת של הכיתה, שכולנו היינו בטוחים כי תשקוד על לימודיה הגבוהים, מעולם לא למדה יום אחד נוסף אחרי סיום לימודיה בבית הספר התיכון.

אצלי, אני יודע, השינוי היה כתוצאה של "חוויית מפתח" עם אבי, "טראומה" חיובית שנוצרה במהלך שיחה אִתו. אבא היה בטוח שאני תלמיד שקדן, ונדהם לשמוע במהלך יום הורים על ציוני הירודים. מיד עם הגיענו הביתה ובעודנו יושבים במכונית הוא פנה אליי, ובקול שקט ורגוע אמר לי: "טעיתי בך, חשבתי שאתה מסוגל ליותר. אבל לא נורא. מחר אלך לדבר עם סימו [חבר שלו ומנהל בית אריזה לפרי הדר], שיסדר לך עבודה עם הפועלות במיון תפוזים".

אותו הרגע בהיר בזיכרוני כאילו התרחש בעת כתיבת מילים אלה. דבריו של אבא היכו בי כמו ברק וגרמו לי לבחון מחדש את יחסי לעצמי ולשאול את עצמי שאלות רבות. האם אכן זה מה שאבי מצפה ממני? האם זה מה שאני מסוגל לו? זו הייתה נקודת מפנה ביחסי ללימודים. שבוע לאחר מכן כבר למדתי כמו אחוז אמוק למבחני המעבר לכיתה י"א וקיבלתי בהם ציונים שבין 90 ל-95. מאותו רגע עשיתי תפנית של 180 מעלות, בתפיסה שלי כלפי הלימודים ובהתנהגות שלי.

מה גרם לאחרים לבחור מסלול חיים שאינו משקף את מסלול הלימודים שלהם או לשנות את יחסם ללימודים באופן כה ניכר – את זאת אינני יודע. מה גורם לאחרים לעשות שינויים פתאומיים בתפיסת העולם שלהם, בבחירות בקריירה, בשינוי התנהגות לטובה או בשינוי משמעותי במוטיבציה בעבודה, גם אינני יודע.

מה שבטוח הוא שמחקר או תהליכי ייעוץ ארגוני, שהיו מנסים לבחון השפעות של תהליכי למידה והדרכה, המבוססים על הפרדיגמה של "ההשפעה המצטברת" – המניחה כי מסלול החיים המקצועי והאישי הוא המשך ישיר ולינארי של השפעות מצטברות של מסלולי למידה והדרכה קודמים – לא היה מסוגל לנבא את מהלך חייהם של חבריי ושלי. וגם לא של אלפים אחרים ולא משנה מסגרת הלמידה. למעשה, הוא היה מפספס אותנו ובגדול.

חוויות מפתח מנקודת מבט מקצועית

אותה חווית מפתח שהתרחשה בחיי אינה יוצאת דופן. הפסיכולוג המפורסם מאסלו ראה בהן מרכיב חשוב ואף מכריע בחייו של אדם, הרבה יותר ממהלך חייו "הרגילים". אלה מצבים המתרחשים בזמן קצר מאוד, ובהם מתחוללת חוויה רגשית עזה המובילה למעין הארה פנימית. חשיבותם בהסבר חייו של האדם קריטית, מאחר שכוח השפעתן רב. מי שחוו חוויות כאלה מדווחים על מצב של אושר – כזה שבו כל הספקות, הפחדים, הדאגות והחרדות נעלמים. אך מה שחשוב מכך הוא שמצב זה הוביל אותם לגילוי עצמי – רגע שבו הווילונות מוסטים הצדה, רגע שבו יודעים מהו המקום שאליו אנו רוצים להגיע: מה נהיה בחיים, במה נעסוק, למה חשוב לנו להשקיע בעבודה, כיצד לפתור בעיה בעבודה, או אפילו עם מי נתחתן. נכון, ישנן גם חוויות מפתח שליליות, אבל אנו מדברים רק על החיוביות.

כיצד הן נוצרות?

'חוויות מפתח' נוצרות בדרכים שונות. ברוב המקרים הן תוצאה של השתתפות באירוע או של מגע עם אדם (או חפץ) המשמשים כזרזים ליצירת החוויה. אלה יכולים להיות רגעים של חוויה אסתטית (כמו הקשבה ליצירה מוזיקאלית מסוימת או צפייה ביצירת אומנות יוצאת דופן), שיעור או הרצאה יוצאי דופן, פרץ של יצירתיות המוביל להשראה, רגע של תובנה כתוצאה משיחה עם אדם שאנו רואים בו דמות מודל (בדיוק כמו שקרה לי עם אבי), ואפילו מפגש יוצא דופן עם הטבע. למעשה, ככל שראיינתי יותר ויותר אנשים, כך גיליתי, שיש מקורות רבים יותר להתרחשות חוויות שיא.

המנגנונים המעוררים את התרחשותן של חוויות השיא שונים מאיש לרעהו, אך החוויות הסובייקטיביות המתוארות דומות במאפייניהן. גם לא ניתן לדעת מראש את מועד התרחשותן, מאחר שמה שמעורר חוויה אצל אחד, אינו מחולל דבר אצל האחר.

מי חווה חוויות שכאלה?

כמעט כל אחד מאתנו. אנחנו רק צריכים שתהיה לנו את היכולת לתאר אותן ואת היכולת לפרש אותן בצורה הנכונה. יהיו כאלה שלא יהיו מוכנים להכיר בהתרחשותן. אלפי ראיונות שנעשו עם אנשים מכל הגילאים ובכל המקצועות ותצפיות, אכן מוכיחים שכמעט כולנו חווים חוויות שכאלה.

מי אינו חווה אותן?

מי שמחזיקים בתפיסת עולם רציונלית וצרה (למשל מי שפוחדים מהצפה רגשית, מחוסר שליטה, בעלי מקצועות מסוימים או נוירוטיים ואובססיביים), דוחים אותן על הסף ואינם משתמשים בהן.

להמשך קריאה על חשיבותן לעולם החיים והעבודה ואיך ניתן לייצר חוויות, ראו בחלק ב של המאמר.